צבים אדומים הם חיות מחמד כאלה שהתנהגותן מעניינת מאוד כאשר הם חיים בקבוצה של 3-4 אנשים. יחד עם זאת, במובנים רבים, התנהגותו של פרט של צב אדום-אוזניים תלויה במינו. כדי להבחין בין נקבה לזכר, השתמש בטיפים שלנו.
הוראות
שלב 1
בהתפתחות הצב האדום-אוזניים ניתן להבחין בין שתי תקופות: לפני שמגיעים לגיל ההתבגרות ולאחריו. עד גיל 6-8 שנים, לפיהם צבים באוזניים אדומות בדרך כלל מגיעים לבגרות מינית, די קשה להבין מי זה מי, מכיוון שהמאפיינים המיניים המשניים עדיין לא מפותחים. אם הצב שאתה מעוניין בו לא הגיע לגיל המוגדר, יהיה עליך לנווט לפי מאפיינים די-לא-מפורסמים והשוואתיים, שיכולים להשתנות לא רק בין אנשים ממין שונה, אלא גם להיות בולטים פחות או יותר אצל אנשים מאותו מין. אלה הסימנים הבאים:
הזנב של הזכרים בדרך כלל ארוך מזה של הנקבות. במקרה זה, הקלואקה של הנקבות ממוקמת כמעט מתחת לפני השטח העליונים של השחי (carapace), ואת cloaca של הזכרים מוסר ממנו באופן ניכר.
שלב 2
הפלסטרון (משטח הבטן של השחי) אצל גברים הוא קעור מעט, מה שמאפשר לזכר להחזיק את הנקבה במהלך ההזדווגות; אצל נקבות, קיעור הפלסטרון לא נצפה או לא מתבטא.
שלב 3
המרחק בין השחי לפלסטרון בחלק האחורי של הקליפה גדול יותר אצל נקבות מאשר אצל גברים. זאת בשל העובדה כי קליפת הנקבה מותאמת להטלת ביצים.
שלב 4
לולאות הזכרים לעיתים קרובות חדות יותר מאלה של הנקבות.
שלב 5
נקבות בדרך כלל גדולות מזכרים.
שלב 6
התנהגותם של גברים ניכרת באופן פעיל ותוקפני יותר מזו של נקבות.
שלב 7
אם לאחר בחינת כל הסימנים הללו אתה עדיין מתקשה לקבוע באופן עצמאי את המין של צב צעיר, פנה לעזרה ממומחה בתחום זה.
שלב 8
נהפוך הוא, קביעת מין של צב אדום-אוזניים בוגר לא תהיה קשה: עם הגיעם לגיל ההתבגרות יש לזכרים את המאפיין החשוב ביותר - טפרים ארוכים על הרגליים הקדמיות. אצל נקבות הטפרים נשארים בגודל הרגיל.
