את גיל תוכי ניתן לקבוע בדיוק בדיוק כאשר הציפור עדיין קטנה מאוד. ברגע שהתוכי בן חודש, אפילו מגדלים מנוסים יכולים לדעת רק בערך מתי הוא נולד. עם זאת, באופן כללי, אפילו הדיוט יכול להבחין בין תוכי צעיר לזקן.
הוראות
שלב 1
התבונן מקרוב בראש הציפור. אם לבני הדת נוצות שחורות ולבנות הנעות בגלים, החל ישירות מהשעווה (אזור העור) במקור, פירוש הדבר שעדיין לא היה נמס, כלומר הציפור לא יותר משלושה חודשים. ישן. אם מצחו של התוכי נקי, ללא פסים, לפניך זכר או נקבה בוגרים.
שלב 2
שימו לב במיוחד לשעווה התוכית. אצל אנשים צעירים הוא סגול בהיר או כחול בהיר עם גוונים של לבן. עם הגיל, ציפורים זכריות רוכשות צבע שעווה כחול בוהק, ונקבות - חומות או ורודות. עם זאת, ישנם כמה ניואנסים: למשל, באדג'יטים לבנים כשלג (לבקנים) וצהובים כנריים (לוטינוסים), השעווה נשארת סגולה רכה לאורך כל החיים.
שלב 3
תסתכל לתוכי בעיניים. אצל ציפור צעירה הם שחורים לחלוטין, הקשתית והאישון אינם ניתנים להבחנה בצבעם. אם האישון הוא נקודה שחורה סטנדרטית המוקפת בקשתית לבנה, אז הפרט הוא כבר מבוגר. נוצות ליד העיניים יכולות לשמש הוכחה נוספת לגילו של התוכי: לגוזלים צעירים יש אותם, לציפורים בוגרות אין. עם זאת, בשל מאפיינים בודדים, נוצות עשויות להיות או לא יכולות להיות נוכחות מסיבות שאינן תלויות בגיל.
שלב 4
העריך את המראה הכללי של התוכי. לצעירים אין נוצות בוהקות כאלה, הגלים נראים מטושטשים ומתחילים מראש הראש. אורך הראש עד קצה הזנב קטן מ- 17 - 18 סנטימטרים, היוצא מן הכלל עשוי להיות אנשים גדולים באופן טבעי. זנבו של באדג'יר צעיר קצר, אך לא משום שנוצות לאחרונה נשרו (ניתן לבדוק זאת עם בעל הציפור), אלא משום שעדיין לא צמחו.
שלב 5
אל תיפול לטיעון "ציפור צעירה היא ציפור חסרת מעוף" הנפוץ בקרב מוכרים חסרי מצפון. אם תוכי לא עף, זה לא בהכרח אומר שהוא עדיין צעיר ולא למד. יתברר שלציפור פשוט אין כוח לעלות לאוויר בגלל זקנה או מחלה. אגב, תוכים מתחילים להמריא בגיל של כ -40 יום, ועד למכר (כחודש וחצי) הם בוקעים את האוויר בביטחון.