אורוליתיאזיס היא מחלה קשה שפוגעת לעיתים קרובות בחתולים מכל הגזעים. זה מתבטא בהפרעות מטבוליות בגוף החיה ומלווה בדלקת במערכת המין, היווצרות אבנים בכליות ושופכה. בהיעדר טיפול מתאים, זה יכול להיות קטלני.
אורוליתיאזיס אצל חתולים מתרחש כתוצאה מתת תזונה, תהליכים דלקתיים בכליות ובדרכי השתן, חוסר איזון הורמונלי בגוף, מאפיינים אנטומיים של תעלת השופכה או הפתולוגיה של מערכת העיכול. מחלה זו יכולה להיות גם תוצאה של אורח חיים בישיבה או להיות תורשתית.
ברגע שהחתול מתחיל להתנהג בחוסר מנוחה, סובל מחוסר תיאבון ולעיתים קרובות הולך לשירותים, תוך שהוא חווה תחושות כואבות, יש צורך לפנות מיד לווטרינר. אם זה לא נעשה, המחלה תתקדם, יופיע דם בשתן, עוויתות יחלו, הקאות והחתול עלול למות מהתייבשות.
בחירה עצמאית בטיפול באורוליתיאזיס יכולה להוביל לתוצאות שליליות, מכיוון שרק רופא יכול לרשום כראוי תרופות, בהתבסס על איזה סוג של אבנים קיימות בגוף החיה - סטרוביט או אוקסלטים. וניתן לעשות זאת רק לאחר בדיקת דם ושתן.
הטיפול במחלה זו הוא אינדיבידואלי ומטרתו להקל על הכאב, על כאבי כליה והקלה על התהליך הדלקתי. בדרך כלל מרשם נגד עוויתות ואנטיביוטיקה ("ג'נטמיצין", "דיספארם" ואחרים). אם אין הטלת שתן, נעשה צנתור. השתמשו גם בתרופות הומאופתיות, למשל, "Apis", "Magnesia", "Kantaris" ואחרים. כדאי לתת לחתול מרתחים של עשבי תיבול וצמחים כגון נבל, לינגוברי (עלים), דובדבן.
בטיפול באורוליתיאזיס מייחסים חשיבות רבה לדיאטה המורכבת מצריכת מזון (דייסה) צמחי ומוצרי חלב. וטרינרים ממליצים לעתים קרובות להוציא מהתזונה של החיה מזון יבש, בשר ודגים.
אורוליתיאזיס חריף הופך לעיתים קרובות למחלה כרונית. לכן, על מנת למנוע את הישנותה, יש לבצע את מניעת המחלה. הוא כולל בחירה נכונה של אוכל, המועשר בהכרח בויטמינים, אורח חיים פעיל, שתיית מים מרובה והפחתת משקל עודף של החתול.
