סנוניות שכיחות מאוד בכל מקום שיש בו יישובים או שטחים פתוחים מעל המים. בערים ובעיירות, הלוויתן הקטלני הנפוץ ביותר ("סנונית אסם") ומשפכים ("סנונית עיר"), הם עלולים לגרום לצרות רבות עבור התושבים, בבניית הקנים שלהם תחת חופות או גגות, לאורך גג הבתים.
על מנת לבנות קן, הסנונית זקוקה למשטח אנכי. היא מוצאת אדמה לחה בתוך שלוליות, מגלגלת אותה לכדורים ומביאה אותה במקורה למקום הנבחר, ומצמידה אותה לקן ברוק משלה. לצורך כוח, הסנונית יכולה לחזק את המבנה באמצעות קשיות, שיער, גבעולים. הבנייה היא מכנית בלבד, תמיד על פי אותו עיקרון. ברגע שבתנאים חדשים, הסנונית הולכת לאיבוד ולא יכולה להסתגל אליהם (למשל, היא לא יכולה לבנות קן אם אין משטח אנכי).
חלק מאתרי הקינון המתאימים ביותר הם קירות מבנים לאורך הגג, מתחת לגגות ורכס הבתים, מתחת לעמודי הגשרים. הסנונית מנסה לבחור מקום נוח לעזיבה ובמקביל מתחת לגג כדי שהבניין לא יירטב מהגשם, והגוזלים מוגנים. הסיבה שבגללה נבחרים הסנוניות כמקומות הקינון בעיר היא פשוטה - יש כאן הרבה אוכל בשבילם. הם שמחים להרוס מאות ואלפי יתושים, אמצעיים וזבובים ביום.
על פי האמונה הרווחת, קני הסנונית על קיר הבית הם למרבה המזל. עם זאת, לא כל תושבי הבתים מסכימים לשכונה כזו ומנסים להבריח את הסנוניות מהמקום הנבחר. למעשה, זה די קשה, מה שקשור בזיקה אינסטינקטיבית למקום.
חוקר הטבע הרוסי המפורסם V. A. וגנר ערך ניסויים בהם הוא גבר על קני הסנוניות במרחק קצר, ומול ההורים. הסנוניות חיפשו את הקן שלהם זמן רב במקום בו הוא נבנה, הם אפילו היו מוכנים להאכיל אפרוחים של אחרים. המדען הגיע למסקנה שהמקום בו בונים את הקן חשוב מאוד לסנוניות - אפילו חשוב יותר מהקן עצמו ומהגוזלים. לכן, הרס פשוט של הקן לא יוביל לשום דבר, הסנוניות פשוט יבנו אחד חדש. הדרך היחידה להבריח ציפורים היא להפוך את הקירות לחלקים כך שלא ניתן יהיה לתקן את גושי הלכלוך.
