במהלך חייו של חתול וכלב, הרפתקאות מצחיקות הוחלפו זו בזו. ואני חייב לומר שהם לא תמיד הלכו חלק לשני הצדדים. אחרי הכל, החתול לא היה שם, אלא של דם סיבירי, והגור בעל הבטן החשופה היה נציג גזעי של האריסטוקרטים הסקוטים - הקולי.
מההתחלה
עם הגעתו לבית החדש, שם החתול ראתה את עצמה כחשובה ביותר, הגור לא זכר זמן רב את אמו ואת חבריו השבטים האצילים האחרים. לאחר שניילל במשך 2 לילות, הוא החליט שגם כאן האוכל היה טוב, והתרגל לזה.
יותר מכל בבית החדש הוא אהב את הבן הקטן והגבינה של האדון בצורה של מעדן. וכשגבינה ובן היו יחד - לא היה גבול לאושר. לכן הגור למד הכי מהר את הפקודה "תן כפה", אותה לימד אותו הילד, והושיט בזריזות את כל אחד מארבעו, ובקושי הריח את ריח הגבינה מכף ידו.
המארחת לימדה דברים פחות משעשעים ולא כל כך טעימים. אך עם זאת, הגור למד לשבת ולשקר, כיאה לכל כלב מגודל היטב. ובכן, במהלך העסק הוא שלט בשפה הרוסית, בה דיברו כל האחרים בבית. מהר מאוד הכלב הבין מי קוראים בבית ומי יכול למצוא משהו טעים יותר.
הקרח נשבר
קושש רק נדהם, כל יום התבונן בהתקדמות של העולה החדשה הג'ינג'ית, שהגיעה די לאחרונה כטיפש מטופש לחלוטין. ואני חייב לומר, הג'ינג'י הזה גדל בקפיצות, אבל זה נראה כמו שבועות, ופתאום הופך מגור עירום על כפות מצחיקות לפריק ארוך רגליים, עם פרכוס ארוך.
מטמורפוזות כאלה הדהימו את החתול מאוד, היא לא ידעה באיזה סוג גזע מדובר - הרועה הסקוטי. והג'ינג'י התגלה ככלב שמירה מדובלל למדי. צמר התחיל לצמוח מאיפשהו, ובשמונה חודשים הפך פתאום נער מסורבל רפוי לקולי נאה עם רעמה רכה ובגדים אופנתיים.
אפילו החתול החל להתגאות ביצור זה - אף על פי כן, כגברת אינטליגנטית מכל הבחינות, היא כלל לא הייתה זרה לתחושת היופי. באותה תקופה היא הבינה שהעגל המדובלל הזה לא יהיה גבוה במיוחד, ואם בכלל, תמיד יהיה לה זמן לברוח על השולחן. זה נתן לה ביטחון, ולבסוף המיס את לבה הקשה של האישה הסיבירית. בהסתייגויות מועטות, אנו יכולים להסיק כי החתול אימץ גור למשפחתה ואפילו בחביבות אפשר לו לשכב זה לצד זה. הגור אמנם גדל פי 5 מגודל החתול, אך כולם עדיין החשיבו אותה כגדולה ביותר.
קוש אפילו נאנח באהדה כאשר כפות הגור נשטפו. ואכן, לדעת חדר הרחצה הרך בבית, זה מקום נורא, והיא לא תרצה להגיע אפילו לאויב.
כשהכלב חולה
העולה החדשה, למרבה הצער, לדעת כשרות התגלה כחלשה למדי בבריאות. כמה קלקולים בקיבה בשנה זה יותר מדי לחיים הקצרים של כלב, מה שלא תגידו. לכן, כשבוקר בהיר אחד הג'ינג'י לא ניגש אליה להגיד שלום, וגם אז סירב לאכול, החתול היה נסער לחלוטין. וזה ממה, מתברר שהקטנה ננשכה על ידי קרציה.
כשהבחין בכלב ששוכב כמו סמרטוט, החתול הבין שהיא קרובה כתמיד ברצונה להישאר בבית כמועדפת, אך היא כבר לא שמחה מהמחשבה הזו. היא ישבה קודרת במקומה, מפחדת לזוז שוב, כאילו חוסר התנועה שלה יכול לעזור איכשהו. עם זאת, כולם בבית הלכו בימינו קודרים יותר מהעננים, כך שכאשר היצור המדובלל הכבוש קם על רגליו, החתול היה מאושר להפליא. תגיד מה שאתה אוהב, אבל כשהכל בבית, זה איכשהו טוב יותר.
