רוב החרקים הם בודדים, אך לא דבורים. דבורים חיות במשפחות בכוורות, בעוד שכל דבורה בנפרד מנקודת מבט ביולוגית היא נקבה שאינה מסוגלת להתרבות. דבורה יחידה, המלכה, אחראית על חידוש הסוג והחידוש במשפחה. מלכת הדבורים גדולה פי כמה מדבורים אחרות, ודבורה כזו יכולה להטיל עד 2000 ביצים ביום.
הוראות
שלב 1
המספר המרבי של דבורים במשפחה אחת יכול להגיע לעשרות אלפים, וכמובן שכדי שכל החרקים יוכלו להאכיל ולהגן עליהם, הכוורת חייבת להיות מערכת מסודרת של מנהיגות. מעניין שהפעילות החיונית של הדבורים תלויה במידה רבה בגילם.
שלב 2
עובדים צעירים, בני לא יותר מ3-4 ימים, עוסקים בשמירה על הסדר, בניקוי כוורות. כמבוגרים הם יכולים להאכיל את הזחלים, ורק בגיל 20 יום בערך הדבורה עפה החוצה לאסוף דבש. דבורים ישנות עוסקות בהפקת מים לכוורת שלהן, מבלי לעוף רחוק מהבית.
שלב 3
כיום, מדענים אומרים כי אין משפחת חרקים מובילה במשפחת הדבורים, אי אפשר למנות באופן אובייקטיבי את המלכה או את המל ט החשובה יותר מדבורת העובדים. כל חרק ממלא את תפקידו שלו, שבזכותו משפחת הדבורים מקבלת מזון, מים, הגנה, הולדה.
שלב 4
דבורים מתקשרות ביניהן באמצעות צלילים, מגעים מישושיים, ריח, מגעים כימיים ואוכלים, כמו גם דרך "ריקוד הדבורים". מדענים ערכו בדיקות אינטלקטואליות שונות עם חרקים ובעלי חיים, אם מתוך 100 נקודות הזאב מקבל את כל 100, הכלב 60, אז הדבורה - בערך 50 נקודות. זה מאפשר לנו לומר שדבורים הן, כמובן, חרקים אינטליגנטים במיוחד.
שלב 5
מלכת הדבורים מייצרת חומר מיוחד שיש לו ריח. לכל משפחת דבורים יש את הריח הזה, ולעולם לא יכניס זר לכוורת. על ידי קביעתם לאיזו משפחה דבורה שייכת לפי ריח, חרקים יכולים להבטיח שכל הצוף שנקטף על ידי דבורים העובדות ילך רק למשפחתם, ולא יישא לכוורות שכנות. מושבות דבורים מגנות על עצמאותן בקנאות, ומונעות פלישה של זרים לשטח הכוורת. אם דבורה נותרת לבד, גם אם יש אוכל, היא מתה - חרקים אלה אינם שורדים ללא משפחה.
