השם הרשמי של היפות האלה הוא Great Dane. מדובר בכלבים מפוארים ענקיים, הסטנדרטים של גזעם אושרו לראשונה בברלין בשנת 1880 ומאז הם השתנו מספר פעמים.
אופי
התפיסה המוטעית החשובה ביותר היא לחשוב שהגודל האימתני של הדני הגדול תואם את אופיו. למעשה, הם כלבים נלווים וידידותיים מאוד, המאופיינים בסבלנות.
הדנים הגדולים הם חיות מחמד אידיאליות למשפחה. הם עדינים וחיבה, נאמנים וחברותיים. הם אוהבים לבלות זמן רב בבית עם משפחתם.
ישנם כמובן קשיים בגידול כלבים אלה. ראשית, הם מתאימים יותר לאנשים שכבר יש להם ניסיון עם כלבים. לפעמים הדנים הגדולים יכולים להיות די סוררים ועצמאיים. בנוסף, הדני הגדול אינו מתאים כבן לוויה לאותם אנשים שנעדרים מהבית זמן רב - הכלב זקוק כל הזמן לחברה.
באופן כללי, הדני הגדול מתאים ככלב שמירה. הוא נובח לא מעט, אבל הוא בוודאי נובח על זרים, בנוסף, זרים מפוחדים מעצם גודלו ומראהו של הכלב.
לְטַפֵּל
מבחינת עזיבה, הדני הגדול אינו גחמני מדי. כלבים כמעט לא שופכים, לטיפוח המעיל מספיק לנקות את המעיל בעזרת מברשת גומי מדי פעם. לא מומלץ להשתמש בכלבי רחצה בגלל גודל המעיל ומאפייניו הגדולים; עדיף להשתמש בשמפו יבש.
מומלץ גם לא לקצר את הטפרים מדי פעם.
כלבים צריכים לצחצח שיניים באופן קבוע ולבדוק את האוזניים, האף, הכפות והעיניים.
חינוך
מאפיין נוסף של הדני הגדול שעליו להיזהר איתו הוא שהכלב פשוט לא מודע לגודלו העצום, כך שהוא יכול בקלות להפיל אדם ולקפוץ בשמחה לברך. בטיול, כלבים יכולים להתלכלך מאוד, ויש להם גם ריר מוגבר.
כמו כל כלב, יש לחנך את הדני הגדול מילדות מוקדמת. בשל המוזרויות של אופיו, בשום מקרה אין לצעוק על הכלב ולהטיל עליו עונשים חמורים אחרים.
כדאי לזכור שמסטיפים הם כלבים חיבה ורגישים, ולכן הם מאמצים את רגשות הבעלים, יש לקחת זאת בחשבון בעת הגידול.
כלבים פעילים מאוד בחיק הטבע, אך יש להגביל את הפעילות הזו עד גיל שנתיים על מנת למנוע התפתחות של מחלות עצם ומפרקים.
כלבים אוהבים לבלות מספר שעות בחוץ, למעט מזג אוויר קר ולח.
