קשה שלא לזהות את לוע הגירית טוב הלב וחד האף, מעוטר בפסים לבנים על רקע חום. נראה כי החיה מגושמת וכבדה למדי, עם קפלי שומן, אשר מאמינים שיש להם סגולות מרפא. ועדיין זו עדיין חיה טורפת.
עם אורך גוף של 110 ס"מ, אם לוקחים בחשבון את הזנב, עד החורף החיה אוכלת עד שלושים קילוגרמים מוזרים. לאורח חיים פעיל, זה אכן קצת יותר מדי, אולם בקווי הרוחב הצפוניים, שם החורפים קשים ומושלגים, זה הכרחי בהחלט, כי החיה תרדמה בחור העמוק והמפואר שלה. הגירית לא עושה עתודות לחורף, אלא צובר אותן בצורה של מרבצי שומן, כמו דוב. בקווי הרוחב הנמוכים יותר של הטווח, נציג זה של משפחת המוסטלידה מוביל את אורח החיים הרגיל של טורף יער בחורף, וישן במהלך היום והולך לצוד בחושך. גיריות הן חיות בישיבה ומעדיפות את בתיהן. גורים מבוגרים, עוזבים את קן האם, מתיישבים בסמוך. כך נוצרות עיירות גיריות שלמות, בהן שושלת החיות חיה אלפי שנים. עם רגליים קצרות וחזקות עם טפרים חזקים באורך של 5 ס"מ, גיריות משפרות ללא לאות את ביתן. מערת הגירית היא יצירת מופת אמיתית של אדריכלות מחתרתית. בדרך כלל 2-3 תאי קינון נעימים, מרופדים במצעים רכים של טחב ועלווה, מחוברים במנהרות רב-מטר ומצוידים בתעלות אוויר. הם יכולים להיות ממוקמים בעומק של 5 מ ', לעיתים מתחת לאקוויפר המגן על המגורים מפני גשם ומים נמס. מחילות שכנות יכולות להיות מחוברות גם במעברים ויוצרות יישוב יחיד. הטורף הזה נקי באופן מפתיע. לפחות אחת לחצי שנה, המלטה במחילה מוחלפת לחלוטין באחת חדשה. לפני שעזב את ביתו, החיה עושה סדר בזהירות - היא מלקקת ומברישה את פרוותה. לשירותים הוא חופר חורים נפרדים אותם הוא קובר כשהוא מתמלא. אין זה מפתיע כי ארמונות של עובד כה קשה ומסודר הופכות לרוב למושא תשוקתם של תושבי יער אחרים, שבכל מיני טריקים מנסים להכריח את הבעלים החוקיים מהחור שלו.
