על איך בדיוק החרגול מפרסם את ציוץ המפורסם שלו, כנראה כולם חשבו בחייו. יש הרבה השערות לגבי הציון הזה, אבל איזו מהן נכונה?
מסגרת ומראה
בניגוד לדעה הרווחת, חגבים לא משמיעים שום צלילים בכפותיהם. מנגנון העוקץ של חרקים מסדר האורטופרטה, שכולל, אגב, לא רק חגבים, אלא גם ארבה וצרצרים, ממוקם על זוג הכנפיים העורות העליונות (elytra). חרקים פולטים אותות אקוסטיים על ידי שפשוף וריד של אליטרון (מסגרת או קשת) אחד נגד עליטר אחר, המכונה מראה.
מעניין כי במינים שונים של אורטופרטה, מבנה מנגנון ההידור שונה, המאפשר להם להציג טרילים שונים. אם תדירות המכות של הווריד עולה בקנה אחד עם תדירות הרטט של האליטר השני, הרי שהתהודה של מערכת הקול משדרת אותות צליל טהורים. אם אין התאמה, הטרילים של החרק נשמעים כקליקים נפרדים. אנטומולוגים מצייצים מנוסים מסוגלים לקבוע איזה חרק מפרסם אותו.
צלילים של מוזיקה
כל ציוץ על ידי חגבים נעשה לא רק בשביל הכיף, אלא למטרה מסוימת. לרוב, גברים מושכים נקבות בדרך זו. אך מדענים הצליחו לגלות כי המבנה השונה של האליטרה נובע לא רק מסוג החרק, אלא גם מכמה תכונות של חייו והתנהגותו. כך, למשל, באותם מינים אורטופרטה המצייצים בעשב גבוה, מה שיכול להוות מכשול להתפשטות של אות קול, טווח תדרי הקול גדול יותר. זה הכרחי כדי להגביר את החסינות להפרעות. אבל ציוצים של מינים בזמן אמת מצליחים לטווח תדרים צר יותר - אחרי הכל, צליל עובר רחוק מאוד בשטח פתוח.
איך מתרחשת ציוץ
חגב מצייץ יכול לעיתים קרובות להיראות אפילו בעשב. רק שהוא מזיז את רגליו וכנפיו כל כך מהר, עד שאי אפשר להבין מה בדיוק קורה. עם זאת, מדענים הבינו זאת גם כן. תהליך הציוץ, כפי שהתברר, אצל רוב החגבים מתרחש במהלך סגירת האליטרה. במקביל, הם נעים באותה צורה כמו דש המספריים. החרגול סוגר ופותח את האליטרה, וכתוצאה מכך מועבר אליהם רטט של טוהר מסוים, ואז משפשף אותם על מסגרת החרטום. כך נשמע הצליל, שאפשר לשמוע אותו בקיץ בשדה או בקצה היער.
אגב, נקבות אורטופרטה תופסות את שירת הפרשים שלהן עם מכשיר מיוחד, שנמצא על כפותיהן. אצל מינים מסוימים "האוזן" נמצאת בעצם החזה.