מכיוון שבין עמים רבים, הדוב הושווה לאלוהות, הם ניסו לכבד אותו אלגורית, כדי לא לספוג את זעמו של בעל הטייגה. מומחים בתחום הבלשנות לא מתעייפים מלהיות מופתעים מכינויי החיה הזו, שבמספרם אף חיה אינה יכולה להתחרות בה.
המילה "דוב" הופיעה ברוסיה לא לפני המאה ה- XI, אך למעשה זהו אחד הכינויים הרבים של תושב היער החזק ביותר. עמים רבים החיים באזורים שבהם הדוב חי, התייחסו אליו כאלוהות, וזיהו את החיה עם האב הקדמון הטוטמי שלהם. הטאבו על הגיית השם האמיתי קשור לא רק להכרה בקדושתו של בעל החיים, אלא גם לסכנה הנובעת ממנו. איסור זה התרחש בתרבות הוודית והועבר ממאה למאה, כך שאפילו ה"דוב "של האופופרמיות זכה להחלפות רבות. רק במילון של דאהל תוכלו למצוא 37 שמות: יערן, לומקה, כירופרקט, כף רגל, שאגי, פוטאפיץ ', טופטיגין, מישוק, דבורה ורבים אחרים. הדובייה נקראה לעתים קרובות רחם, אם, חרב, או שהם נתנו לה שמות אנושיים: Matryona, Aksinya.
מציאת שמו האמיתי של הדוב
בלשנים צוברים את מוחם בניסיון להבין את שמו האמיתי של הדוב. לשם כך הם פונים קודם כל לשפות הראשונות: סנסקריט ולטינית. בסנסקריט קראו לדוב bhruka, שם פירושו bhr הוא "לרטון, לגעור". בשפות רבות השם לא השתנה הרבה: באנגלית - bear, בגרמנית - Bär, בדנמרק ובשבדיה - bjrn. יש לומר כי השורש "בר" במילה הרוסית "דן" כלל אינו מושאל משפות הרומנטיקה. אז הסלאבים הקדמונים קראו לדוב. לעתים נחשב הקשר עם הברו הגרמני - חום.
המדען הסמכותי א.נ. אפאנאסיב, במהלך מחקריו, הגיע למסקנה ששמו של הדוב בקרב עמים רבים קשור ליחס אליו לא רק כחיה פראית עם שאגה איומה, אלא עם נטיות הרסניות. בסנסקריט, ההבנה הזו תואמת את ksha - פשוטו כמשמעו "מייסר", ובלטינית - ursus. מכאן, בצרפתית - שלנו, באיטלקית - orso, ברוסית - urs, rus.
יש בלשנים שמשערים שאולי, השם הארכאי ביותר עבור הדוב היה "רוס", שהתעורר כשסודרו מחדש הצלילים או ההברות, מכיוון שניתן לראות זאת עוד בשלב מאוחר יותר בהתפתחות השפה (דוב - מכשפה).. לא קשה לנחש שמקורו של "רוס" - המדינה בה סוגדים לדוב הקדוש. עם זאת, כל זה רק אחת הגרסאות הרבות של מדענים. יש לומר שהבנת שמו של בעל חיים כיודע דבש שגויה, שכן הפועל "לדעת" פירושו "לאכול, לאכול".
האם הפנקייק הראשון באמת גושי
דוב ברוסיה, ובמיוחד בסיביר, הוא יותר מדוב. זהו סמל לאומי של כוח וגדולה. השבטים האלילים הקדומים החיים בסיביר כינו את הדוב רק כקאם הגדול. ניתן למצוא זאת בקוריאנית, שם "com" הוא דוב. התרגום מה"קאם "הטונגוסי - שאמאן ומהאינו - הרוח רק מאשר את היחס לדוב כאלוהות. יתר על כן, האינו האמין שרוחו של צייד מוסתרת מתחת לעור של דוב.
לפני הנצרות חגגו כל עמי התרבות הוודית את יום קמוב. חג קדום זה היה הנצחה לבוא האביב, כאשר הקאם הגדול יוצא מהמאורה. כדי לפייס את בעל הטייגה היה צורך לשאת עבורו לביבות. אין פירוש הדבר שהלביבות הובאו ישירות למאורה, אלא השאירו אותן אי שם בפאתי סבך היער. לכן, הפנקייק הראשון הגיע לקאם. עם הזמן הפתגם הזה קיבל משמעות אחרת, מובנת למדי, שכן הפנקייק הראשון ממש רחוק מלהיות תמיד מוצלח.
למעשה, יום קמוב, למרות שהיה חג פגאני, היה אב הטיפוס של כריסטיאן שרובטיד.החג של "הדוב המתעורר" - komoeditsy אופייני גם לסלאבים המזרחיים, שנחגג בדרך כלל ב -24 במרץ. ההדים של הארכאית הפרימיטיבית כל כך חזקים שבבלארוס, עד אמצע המאה ה -19, הוא נחגג ביום זה, גם אם היה מהיר. החגיגה לוותה בוודאי בריקודים בעור דוב וכדומה - מעיל עור כבש הופך כלפי פנים.
