הנמר עמור בולט בין מינים אחרים ממשפחתו בזכות גודלו הגדול יותר. צבע בהיר אופייני, שיער עבה וארוך, גוף עוצמתי - תכונות אלה מאפשרות לחיה הגאה הזו להסתגל לחיים בתנאים הקשים של קריית פרימורסקי. עם זאת, במשך זמן רב מאיימים לנמר העמור סכנות שמציבות אותו על סף הכחדה.
לדברי מומחים, כיום אוכלוסיית נמר העמור היא מעט יותר משלוש מאות פרטים. הנמר חי בעיקר ביערות הארזים של סיקוטה-אלין. החיה סובלת שינויים פתאומיים בטמפרטורה לאורך כל השנה. בחורף הנמר מסוגל לשכב בשלג, ואם יש צורך במקלט לטווח ארוך, הוא מסתתר בגומחות בין מדפי הסלע. באופן כללי, נמר העמור מותאם היטב לתנאי פרימוריה.
הנמר מבלה את רוב זמנו בציד. צבאים, איילים, חזירי בר, צבי, ולעיתים דובים הופכים לטרף הטורף. הנמר מסוגל להתבונן בטרף במשך זמן רב, ואז לעקוף אותו בכמה קפיצות רחבות. חוסר היכולת לרוץ זמן רב מאלץ את הנמר להיות זהיר מאוד לגבי הציד. אם הטרף ישתחרר, הטורף לא ירדוף אחריו. לנמר העמור אין כמעט אויבים טבעיים המשתווים אליו בכוחו, אך אדם מסוגל לגרום לו צרות רבות.
לאחר המוות ההמוני של חזירי הבר, צבי האיילים ואיילות באמצע שנות השמונים, נמרים בהכרח החלו לתקוף כלבים ובעלי חיים. צוותי הציידים שנוצרו בקשר לכך הצליחו להשמיד כמה עשרות נמרים "ללא משפט או חקירה". כעבור כמה שנים, כשהגבולות עם סין אכן נפתחו, החל ציד אמיתי אחר טורף ייחודי. גם ציידים מקומיים וגם זרים רדפו אחרי עורות הטייגה הנאים, בתקווה להתעשר במהירות. בסוף המאה הקודמת, מספר הנמרים פחת אפוא בצורה חדה.
מודאגים ממצב העניינים, אנשי איכות הסביבה ותומכי בעלי חיים השמיעו אזעקה. פרויקט שבוצע כדי להגן על נמר עמור מפני הכחדה. כדי לחקור את התנהגות החיה בתנאים טבעיים, הם החלו להשתמש בצווארוני רדיו, שאפשרו לשלוט בתנועות הנמרים ולהעריך את הרגליהם. בפארקים ובשמורות הלאומיות שנוצרו, הנמר עמור נמצא כעת תחת הגנת המדינה, אך בשאר השטח הטורף חסר הגנה מפני ציידים.
גורם נוסף המשפיע לרעה על גודל אוכלוסיית בעלי החיים הוא הפעילות הכלכלית האנושית. הנחת צינורות ופינוי יערות ארז מגרשים את הנמר מהמקומות המועדפים עליו, ומכריחים אותו לעקוב אחר טרף פוטנציאלי שעובר למקומות אחרים. לכל החיים נמר העמור זקוק לשטחי ציד נרחבים, ולכן הרס בתי גידול רגילים הוא מקור הסכנה העיקרי לאוכלוסייה. יש צורך לחפש פיתרון לבעיה לא ברמה המקומית, אלא ברמה הממלכתית.
