אמא טבע היא חכמה! לא משנה כמה טריקים כל החיים על הפלנטה נוקטים להמשיך בחיים. יצורים מסוימים, להגנה על צבעם, מתמזגים ככל האפשר עם העולם שמסביב, בעוד שאחרים צבועים בצורה בהירה מאוד, וכתוצאה מכך יש תועלת משלה להישרדות.
מיתוס נפוץ על ארנבות
לעתים קרובות ניתן לשמוע את הדעה שהארנבת, לאחר לידת הצאצאים, מאכילה אותה ומיד עוזבת אותה לנצח. דעה זו נפוצה מאוד. בנוסף, המדע יודע שארנבות וארנבות פוריות במיוחד, הארנבת בוקעת מחדש תוך כמה שבועות לאחר הלידה ומביאה גורים ברי קיימא מספר פעמים בעונה אחת.
בהתחשב בעובדות אלה, לביטוי "להתרבות כמו ארנבות" יש קונוטציה שלילית למדי, המשקפת גינוי על כך שאינם דואגים לצאצאיהם. בינתיים, עם הדעה שהארנבת היא עוד אמית קוקיה, כדאי להתווכח, מכיוון שהיא לא ממש תואמת את המציאות.
היזהר בעת היציאה
כן כן. זה בדיוק עד כמה פרדוקסלי עשויה להישמע סיסמת האם-ארנבות. ואכן, למעשה, ארנבים נולדים מיד רואים, עם אוזניים זקופות, ורק דבר אחד מבדיל אותם מבוגר: הם אינם פולטים ריחות שיאפשרו לטורפים לקבוע את מיקומם. המקום היחיד בו נמצאות בלוטות הזיעה הפולטות ריח חריף הוא כפות הרגליים, אך בהיעדר האם, הפירורים יושבים כמעט ללא תנועה, מכניסים את כפותיהם מתחת לעצמם, מה שלא מאפשר לעקוב אחריהם אפילו לניחוח החד של השועל.
לאחר שהאכילה את הארנבות בחלב שומן מאוד, שיתעכל במשך כ3 - 4 ימים, האם עוזבת אינסטינקטיבית את הארנבות כדי לא למשוך אליהם תשומת לב בריח שלה, וגם להאכיל את עצמה. לאחר הזמן שנקבע, היא חוזרת, ולא שוכחת לבלבל ביסודיות את המסלולים.
נקודה נוספת היא שבתמורה, מציאת צאצאים לאם מהווה את אותם קשיים כמו לאויבים. אולי זו הסיבה שהטבע מספק תכונה נוספת: אם ארנבת נקלעת לגורים של אחרים, היא בוודאי תאכיל אותם כמו שלה, ואמא אחרת בשלב זה, ככל הנראה, תטפל בחצבתה.
ואחרי שבוע או שבועיים הילודים ינסו את הדשא, יתחילו להאכיל בכוחות עצמם ויתפזרו לכיוונים שונים לבגרות. והאם תביא בקרוב חדשים, מכיוון שמספר חובבי הארנבות בטבע לא מותיר ברירה.
