מומחים אומרים כי בחירת שם לסוס קשה כמו מתן שמות לספינת מלחמה או למצוא שם שיתאים באופן אידיאלי לילד שטרם נולד. כינויו של סוס לא צריך להיות רק אופוני. עליה לעמוד בדרישות בסיסיות וכללים לא כתובים, שלא כל מגדל סוסים מתחילים מנחש.
הוראות
שלב 1
כללים בסיסיים.
מגדל, בעת בחירת כינוי של סייח, לא צריך להשתמש בשמות אישיים של אנשים (במיוחד עבור אישי ציבור), סימני מסחר רשומים ללא אישור מתאים. ברשימה השחורה מופיעים גם ביטויים מגונים. הכינוי לטרוטר האוריאול הוא לא יותר משש עשרה תווים, ניתן לקרוא לפרשים גזעיים כינוי באורך של עד עשרים ושבע תווים - כולם אמורים לדעת זאת.
שלב 2
הספציפיות של הגזע.
אבל עבור כל גזע יש דרישות ספציפיות יותר, קבוצה של כללים מיוחדים. חלקם ללא שינוי, אחרים נתונים לדיון. לדוגמא, הגזע הערבי או הסוס הגזעי מרמזים על כינוי שמתחיל באות הראשונה של כינוי האם. באופן אידיאלי, באמצע השם נמצאת אות הכינוי של האב. במאות השבע עשרה והתשע עשרה ניתן היה למנות סייח לכבוד האם (בוגטיר - בנה של בוגטירקה) או לכבוד האב (דוגוניקה - בנה של התעדכנות). לפעמים שם הסייח היה מורכב משתי הברות של שם האם והאב. למשל, האצה הוא הבן של רמאי וגזע. כינוי טוב מציין קשר עם הסוג.
שלב 3
היסטוריית הגיליון.
מומחים מבחינים בין עשר קבוצות סמנטיות או יותר של כינויי סוסים. זה עשוי לכלול שמות של חפצים, בטון או מופשט (סופת רעמים, שולחן עבודה). ניתן לרמוז על שמות מקומות (אמריקאים, הונגרים). הסייח יכול לקבל שם מטבעו: צ'ודילה, בדוקור, חכם. לפעמים לחיצות הסוסים נשמעו כמו לחשים או קריאות מלחמה (עוף משם, התעדכן). באופן כללי, הכינוי היה אמור לציין מערכת יחסים עם יצרן מצטיין כלשהו, או הכריז על מאפייני החיה, או שהיה סמל לניצחונות והישגים עתידיים. האחרון היה אופייני לצבא, במיוחד לחיילי הפרשים.
שלב 4
אֶסתֵטִיקָה.
מומחים רבים מציינים נטייה מאכזבת להעניק לכינויים כינויים המתאזנים על סף אופוניה ונורמה. הסוס הוא חיה אצילית ורחוק מלהיות טיפש. זה מרגיש את הרגשות של אחרים. וכמובן ללעג, סוואגר ואפילו תוקפנות מצד התושבים לא יועילו לחיה. אז במקרה זה, לא רק השם, אלא גם חיי הסייח תלויים בבעלים.
