הבחנה בין זכרים לסנפירי נקבה היא קשה למדי, שכן נוצות הציפורים הללו מגוונת בשני המקרים. זה רק מומחה שיכול לומר בוודאות מי זה מי, אך ניתן להסיק מסקנות ראשוניות באופן עצמאי - בהתבסס על מכלול המאפיינים המגדריים.
הוראות
שלב 1
שימו לב לגודל הציפור. הזכרים, אם כי חסרי חשיבות, גדולים מנקבות. ניתן להחשיב סימן זה כתכונה מגדירה רק אם משווים בין שתי ציפורים בערך באותו הגיל, מכיוון שציפורים, כמו אנשים, יכולות להיות שונות זו מזו במבנה גופן וגודלן.
שלב 2
בחן את גודל הפס האדום מתחת למקור הציפור. לכל חוחיות הזהב, ללא קשר למין, קישוט כזה, אך אצל גברים רוחב הרצועה הוא בין 8 ל -10 מ מ, הגדול כמעט פי שניים מנקבות.
שלב 3
התבונן מקרוב בפס האדום על הצוואר ובנוצות מעל המקור, נסה לקבוע אם הגוון שלו קר או חם. צבע הנוצות הללו אצל הזכר נקי יותר, הוא כמעט ארגמן. אצל נקבות, אזור זה עשוי להיות בעל גוון ארגמן קר. סימן זה גם אינו יכול להיות בסיסי, מכיוון שמבחינות רבות צבע הפלומה תלוי בתנאי האכילה והמחיה של הציפורים.
שלב 4
בחן את בית החזה של החוחית. אצל גברים, כתמים חומים על החזה בעלי גבולות בולטים והם מנוגדים יותר ביחס לנוצות הלבנות של החזה. אצל נשים המעבר הזה פחות מורגש. אך זכור כי נקבות מבוגרות יכולות לפעמים להיות בהירות מזכרים צעירים יותר, לכן בחר בהשוואה לציפורים באותו גיל.
שלב 5
תקשיב לציפור. לנקבות יש קול מתפצח יותר, נראה שהן מדברות ביניהן, אך אינן שרות. גברים, לעומת זאת, יכולים להפיק מנגינות שונות באופי הצליל ואפילו במצב הרוח. החיסרון בקביעה מינית זו של ציפור הוא שדונקל זה שנלכד לאחרונה יכול לשתוק זמן רב.
שלב 6
בדוק מקרוב את התנהגות הציפור אם אתה מתבונן בה בחיות בר. הזכר אינו דוגר ביצים, הוא מחפש מזון לנקבה שלו, בעוד שהוא מתנהג בחוסר מנוחה הנקבה לא עוזבת את המצמד.
